ג'קו: השנים חולפות, ההצלחה נשארת

כשמגיעים אל מסעדת ג'קו הוותיקה כל כך, יודעים בדיוק למה לצפות ## עם כל הכבוד לטרנדים המתחלפים ולאופנות המשתנות, ג'קו ממשיכה להציע את מה שהיא מצטיינת בו – דגים ופירות ים ## עוד ביקור מהנה במסעדה המשפחתית שפיצחה את סוד ההצלחה וההישרדות...


יורם מארק-רייך | 28.8.2019
כמי שכותב על אוכל ומסעדות, אני מוזמן שוב ושוב לפתיחות של מסעדות חדשות ולהשקות של תפריטים חדשים. הסטטיסטיקה האכזרית מלמדת שלמעלה ממחצית המסעדות החדשות לא ישרדו את השנתיים-שלוש הראשונות לחייהן, ורק מעטות ישרדו את החמש שנים.

די עם אעיף מבט על המסעדות שכתבתי עליהן בעיתון או באתר האינטרנט לפני חמש שנים, ומרביתן כבר ז"ל. זה עצוב, זה כואב, כי מאחורי כל מסעדה שנפתחת בקול תרועה ונסגרת בדממה חרישית, עומדים אנשים בשר ודם שחלומם התנפץ וחשבון הבנק שלהם קרס.

ולכן, מסעדות ופאבים ששורדים עשרות שנים, הם פלא של ממש. ג'קו היא אחת כזו, והיא פועלת כאן אצלנו בחיפה קרוב לחמישים שנה. גם אם במהלך השנים חלו בה שינויים וחידושים, הרי שבסופה של כל הרפתקה היא חזרה להיות מה שהיתה מאז ומתמיד – מסעדת דגים ופירות ים נהדרת.

לפעמים, קצת נמאס לי ממסעדות חדשות, ממנות שף מפונפנות, ומתפריטים שממציאים את עצמם מחדש, ובא לי לסעוד במסעדה אהובה שיש לי איתה רומן ארוך שנים, ושאני יודע בדיוק מה אמצא בתפריט שלה, ומהם הטעמים והמנות שאפגוש בה.

וכך, באחד מימות השבוע עשינו את דרכנו אל מסעדת ג'קו שנמצאת בשוק התורכי בעיר התחתית. אשתי, בתי ואני.

ג'קו היא מסעדה משפחתית. במשך כל השנים קיבלו שמחה וג'קו אללוף את פני הבאים בכניסה למסעדה, והחתן עמוס אוסטרייך, שנשוי לבתם אילנה, טרח במטבח, שכן הוא שף המקום. תמיד פגשתי שם גם אחיינים וקרובי משפחה שמילצרו ועבדו בה. בפעם הקודמת אחת המלצריות היתה עמית, בתו של עמוס, אותה אני מכיר מאז היותה תינוקת. בעבר היותר רחוק שירתה אותנו נכדה אחרת – הילה אזולאי. הפעם, אחד המלצרים היה איתי, בנו של עמוס. מי שניהלה את העניינים בבואנו היתה אביבה סטלקול, הבת הבכורה של שמחה וג'קו. רק עמוס היה חסר.

איפה עמוס? שאלתי. ומה התברר... בערב הקודם צפה עמוס בבית במשחק הכדורגל של מכבי חיפה נגד הפועל רעננה, וכאשר החיפאים ניצחו מגול בדקה האחרונה, עמוס קפץ בהתלהבות מול מסך הטלוויזיה, וקרע את שריר התאומים... זה די אבסורד שאחד כמוהו, ספורטאי שמטייל בכל העולם על הרים ועל סלעים, ושבסוף יום עבודה בג'קו, עולה ברגל מהעיר התחתית למרכז הכרמל, וממשיך בשם רגלית עד לביתו בכרמל הצרפתי – דווקא הוא ייפצע בבית מול הטלוויזיה... בעסה!

את פנינו קיבלה אביבה. היא ניהלה בעבר סניפים של ג'קו באזור המרכז. כיום כוללת הרשת, מלבד מסעדת האם בחיפה, סניפים בנתניה וברמת השרון, אותם מנהל האח אפרים. אביבה החזיקה בדוכן אוכל משגשג במשך כמה שנים ב'לגעת באוכל' שבגרנד קניון, ולפני כשלוש שנים עברה לסייע בעבודה במסעדה המשפחתית. מאז שהצטרפה, מציעה ג'קו גם אוכל מבושל שהיא מכינה, כמו קובה, קציצות דגים, קציצות כרישה, ממולאים, מוקפצים של עוף ובשר ושאר מטעמים. בכל יום יש תפריט קבוע, ולצדו תבשילים מתחלפים. בסביבות השעה 11:30 היא מפיצה את תפריט הטייק-אוויי בקבוצת ווטצאפ אקסלוסיבית, ואז מתחילה הסתערות של עובדי המשרדים בסביבה שמגיעים ומרוקנים את הסירים, או ששליח מטעמם משוגר חיש מהר אל המסעדה. כל הקודם – זוכה. איחרת? פספסת! ותתפלאו, גם ערכת סלטים עם פרוסות לחם שחור של פעם הם להיט בקרב המזמינים את האוכל המוכן.

ברגע שהתיישבנו, ניגש אלינו מלצר עם מגש גדול ועליו מנות פתיחה. היינו מורעבים והסתערנו על הסלטים: גזר, איקרה, סלק, טחינה, כרוב, מג'דרה, שעועית קרה, ירקות. נלוו אליהם כמה פרוסות עבות של לחם לבן אחיד, שהיו נתונות בתוך שקית נייר חומה, כנראה כדי לשמור עליהן מהתייבשות, הסכנה עם מנות פתיחה כאלה, היא שנגיע שבעים אל שלב המנות העיקריות, ולא נוכל ליהנות מהן. אז הקפדנו לבלום את עצמנו אחרי שבירת הרעב הראשונית.

מגש סלטי ג'קו כלול במחיר המנה העיקרית, וניתן להזמין ריפיל. אם מעוניינים לאכול רק סלטים, הרי שמחיר מגש כזה 39 ₪. אנחנו הזמנו בנוסף גם פילה מטיאס שהגיע עם בצל קצוץ ופטרוזיליה לצדו (25 ₪) וגבינת פטה בקצח ושמן זית (25 ₪). לאורך הארוחה הסתפקנו בשתיית מים קרים. יש בירות בתפריט, אבל המתין לנו עוד יום ארוך, והפעם ויתרנו.

כאשר הגיע שלב העיקריות, שאלה אביבה אם נאפשר לה להפתיע אותנו, או שאנו מעדיפים לבחור בעצמנו. בתי ואני העדפנו לבחור מתוך התפריט, ואשתי גילתה הרפתקנות מסוימת ואיפשרה לאביבה להחליט בשבילה. בשורה התחתונה: שלושתנו יצאנו מרוצים. מאוד!

וזה מה שטעמנו:

פילה בורי ברוטב ג'קו (89 ₪) – זו היתה המנה שאני בחרתי, והרוטב התגלה כשום, חמאה ויין לבן מצומצם. המנה הגיעה עם תפוחי אדמה אפויים בצד ופלח לימון. מנה מנצחת.

פילה בורי על הגריל (79 ₪) – המנה שבחרה בתי. עם שום וסומאק, ושלוש פרוסות תפוח אדמה אפויות בצד ושני חצאי לימון. היא הביעה שביעות רצון מוחלטת. היות והיא איפשרה לי לטעום, אני מסכים איתה.

מחבת לוקוס ופירות ים (109 ₪) – מנה ענקית שיכולה להשביע זוג, ושאותה קיבלה אשתי. היו שם פילה לוקוס, טבעות קלמארי, ראשי קלמארי, מולים, שרימפס, וגם ג'מבו שרימפס שהגיע בקליפתו, וכל הטוב הזה על מצע של אורז. מנה מדהימה.

בלי קינוח אי אפשר. אך בעודנו מתבוננים באופציות הקינוחים בתפריט, ובעודי מספר לבתי איך בעבר הרחוק, כאשר בשד' מוריה פעל סניף הכרמל של ג'קו, נהגתי לעבור שם לפחות פעם בשבוע בדרכי הביתה מהעבודה, ומנהלת המקום, אילנה המקסימה, אשתו של עמוס, היתה מציידת אותי בעוגת הסולת המפורסמת של ג'קו, שאקח הביתה בתוך תבנית אלומיניום – בעודי מדבר בשבחי אותה עוגה, הביא לנו המלצר שני קינוחים לשולחן, מתנת המסעדה: רבנייה – עוגת הסולת הטורקית האותנטית (26 ₪), שמרוב שמבקשים את המתכון שלה, אפשר למצוא אותו רשום בטוש שחור על קיר חדר השירותים במסעדה, ומלאבי טורקי אמיתי עשיר (26 ₪).

ליווינו את הקינוחים המתוקים והטעימים בשתיית קפה שחור, ובזאת סיימנו עוד ארוחה נהדרת במסעדת גקו. מומלץ לכולם!

לא כשר.

נגישות לנכים: רק בישיבה סביב השולחנות שמחוץ למבנה המסעדה.

שעות פעילות:

ראשון-חמישי, שבת: 12:00-170:00 שישי: 12:00-22:00
ג'קו. קהילת סלוניקי 12, חיפה. טל: 04-8626639 ,04-8668813

מאמרי מערכת